טמפו, שם אמנותי שהפך לסמל לשינוי ולתחילה מחודשת, הצליח להפתיע ולהשרות את עוקבי הראפ ואת קהל החובבים במאבקו המרתק ב"באטל ראפ" מול הראפר המוכר מלכה. אבל כשאנו עושים צעד אחורה ומסתכלים על הדרך שלו, מתבהר שהצלחתו באמת היא רק ההתחלה של המסע האמיץ שלו להתמודד עם אתגרים אישיים ואמנותיים גדולים יותר.
כולם מכירים אותך מהבאטל מול שרק, אם היית חוזר לעבר, האם עדיין היית משתתף בבאטל?
"אוקיי, אני בעיקרון לא בן אדם שאוהב להעביר את הדברים בצורה כזאת, אני אומר מה שקרה, מה שהיה צריך לקרות, קרה בעצם. לא נראה לי נכון עכשיו לחזור אחרוה ולהסתכל ולהגיד מה הייתי עושה אחרת, כן, אבל ספציפית לבאטל עם שרק אני חושב שלא הייתי הולך. אם אני חושב על זה באמת לעומק, כי זה קרה יום אחרי שאיבדתי חבר מאוד קרוב לליבי ובן אדם שבאמת נתן לי הכל ועזר לי המון, וסילי דונץ, באמת, חבר יקר. זה קרה יום אחרי המוות שלו, כן. אז היום אני מסתכל על זה ואני חושב שללכת לאיזה ארוע כזה כמו באטל זה לא דבר הכי נכון שהייתי צריך לעשות, באותו הרגע."
איך החיים שלך נראו אחרי הבאטל מול שרק?
"החיים שלי נראו, בדיוק כמו שהם נראו לפני הבאטל שלי עם שרק. כן, הייתי בן אדם באי שפיות טוטאלית. כל היום מתעסק בבולשיט בלחפש סטלות, ובאמת בשטויות. חוץ מזה, חוץ מלשבת ולכתוב כמה בתים, לעשות קצת פריסטייל, לא חושב שהייתי עושה משהו מועיל עם עצמי, הכל פשוט המשיך כרגיל. סטלות,סחר בסמים, כל מיני עבירות, הכל המשיך כרגיל. אני לא חושב שהיה איזה שינוי. שגרה של טמפו המופרע."
"אתה יודעים מה מתחרז עם הורוביץ? קורונה וירוס"
מתי נודע לך שהסרטון "אתם יודעים מה מתחרז עם הורובויץ?" מהבאטל צבר "מיליוני" צפיות?
"האמת, רק עכשיו אני יודע מזה, כן, לפני זה לא ידעתי, חשבתי זה צבר 300 או 400 אלף צפיות, אבל לא ידעתי שזה הגיע למיליון, כן ואני חושב בערך אחרי איזה 3 חודשים. אחרי שסיימתי את הטיפול שלי מהתמכרות, איזה אחד החברים מהעבודה פשוט ניגש אליי ואמר לי "בואנה, קפצת לי בטיק טוק, תראה את הסרטו הזה, תראה כמה צפיות יש לזה", ולא כזה התייחסתי לזה, כאילו, אני הסתכלתי, אמרתי "אה, זה מהבאטל שעשיתי". יש אותי ברשת. באתי לשם מסומם, רצח. כאילו וזה, הסתכלתי גם כמה צפיות יש לזה. פשוט זה קפץ לו בטיק טוק."
האם הייתם חברים עם שרק באותה התקופה?
"באותה התקופה, אנחנו לא היינו חברים, אבל לא יכול להגיד שהיינו גם אויבים. הסיפור שלי עם שרק זה באמת זה, זה סיפור מהאגדות. החיבור הזה מטורף, באמת. שברגע שהוא הושיט לי יד, וניסה לעזור לי, בתקופה הכי חרא בחיים שלי, אם לקחת בחשבון את כל הנזק שאני גרמתי לו וכמה ההתנהגות שלי הייתה ביזיונית, בזמן שהיינו גרים ביחד, אחרי כל מה שעברנו ביחד, הוא המשיך לפרגן לי בתגובות, סרטונים שהייתי מעלה, בקונקשן, "ואללה, טמפו, הראפר הכי טוב בארץ", במילים האלה, ביחד עם כל החרא שעשיתי לו, ואני מאוד מעריך את הבן אדם הזה, אני מאוד מעריץ את הגישה שלו, וכמה שהוא לא שומר טינה, היום אני מאוד מצטער על כל מה שעשיתי לו, זה בנוגע לשרק, אני מאוד מעריך את הבן אדם."
טמפו, ששמו האמיתי הוא ולאד אבדייב, בן 29, מנצרת עלית, נולד בשכונה דלה תושבת אוקראינה, וכבר מגיל צעיר נתקל בקשיים רבים. הוא גדל בסביבה קשה, עם משפחה שהייתה נאבקת כדי להתקיים, והוא מהרה התחיל להתנסות בדרכים חיוביות ושליליות כאחד. נכנס לעולם הראפ כבחור צעיר, מקוה למצוא בו מוקשה והודה רגשי, אך התעסקותו בצמיחה ובהתפתחות אישית לא הייתה רק במסלול המרשים.
מתי ניסית את הסם הראשון בחייך ומה הסם הכי קשה שלקחת?
"הסם הראשון ניסיתי עוד בפנימייה שהייתי בן 16 אחד מהחברה, הביא לשם פשוט סמים, הביא לשם נייס גיא, ואני למדתי בפנימייה טובה באמת, לא ילדים מופרעים, וזה באמת ילדים טובים בגלל שזה היה אסור וזה היה מסוכן אני באמת נמשכתי לדבר הזה עישנתי נייס אני אפילו לא ידעתי שזה נייס, לא התעניינתי בדיוק מה זה, לא נכנסתי לפרטי פרטים, וזה חשבתי "וואלה מגניב במיוחד". באותה תקופה היו מדברים על זה הרבה בשירים של עישונים וסמים ג'וינטים וזה, וואלה, כן, זה מה שבאמת גרם לי להתנסות בדבר הזה עוד בגיל 16, אבל הסם הכי קשה שעשיתי, אני חושב שזה קראק, איך שלא נקרא לזה, בסטים או לבן, קוק מבושל, בעיקרון והרואין, חומר שחור איך שהוא נקרא ברחוב זה אפשר לשים אותם באותה דרגה."
האם אתה מרגיש שיש הבדל בין טמפו הקודם לטמפו העכשווי מבחינת הכתיבה? וכיצד הסמים השפיעו על היצירה שלך?
"מבחינת הכתיבה, ברור שאני מרגיש שינוי, כן, אני מרגיש שאני הרבה יותר חריף, הרבה יותר חד בשורות שלי וגם בטכניקה וגם באיך שאני ניגש לטקסט איך שאני מתחבר לכאב שלי ואיך שאני מדבר יותר לעומק. וואלה, אני מרגיש את זה ואני לא יודע להגיד באמת עם הסמים באמת משפיעים על הכתיבה, כן, מהתקופה שהייתי מסטול, אנשים אמרו לי שזה שורות הכי טובות ששמעתי בחיים והייתי כאילו מסטול של החיים שם, ויש אנשים שנגנבים ממה שאני כותב עכשיו, כשאני צלול, הכי, הכי סחי שבעולם, כן, אז אני בכלל לא חושב שזה האישוי ואני חושב שזה סטיגמה שאומרים "וואלה חייב לקחת איזה משהו כדי להיות טוב בכתיבה". כדי לכתוב אחלה בר שאתה חייב לעשן איזה שיט, וואלה, אני חושב שזה לא נכון ואני מכיר אנשים שאומרים לי "וואלה אני לא יכול לכתוב, אחי, אם אני לא מעשן איזה פייס, אני לא יכול לכתוב". אני אומר "וואלה, אחי אתה לא נותן לעצמך את ההזדמנות הזאת", כאילו, תשב פעם אחת אחי בראש צלול ובאמת ותחשוב לעומק ותנסה להיות יצירתי, אתה לא נותן לך את הצ'אנס הזה פשוט, הכנסת לעצמך לראש "וואלה אני חייב לעשות סמים כדי לעשות ראפ", ואתה הולך עם זה. אני חושב שזה ממש לא נכון, לפחות אני מרגיש ככה. אולי למישהו באמת זה עוזר, האמת אין לי מושג, אני מדבר מהניסיון והמקום שלי."
ניסית לעבור גמילה בעבר?
"היה לי איזה ניסיון, ניסיון גמילה בעבר, אבל הלכתי לשם, באמת, מחוסר ברירה כי העיפו אותי מהבית. לא היה לי איך לשלם שכירות, כן, העיפו אותי מהעבודה, לא היה לי איפה ללכת והייתה פשוט עמותה שנתנה מגורים, אוכל, הכל, כאילו תבוא, תתנקה וזה בלי תשלום, כן, ופשוט הלכתי לשם מחוסר ברירה ולא כי אני אמרתי "וואלה אני מכור ואני רוצה להתנקות,לקחת את עצמי בידיים". לא יכול לקרוא לזה אפילו "ניסיון" להיגמל, זה היה התנסות , במרכז גמילה, נקרא לזה ככה. זה קרה ממש לפני שנעצרתי, בגיל 26 נדמה לי."
"בתקופת האי שפיות הטוטאלית שלי מכל הסמים והסטלות שהייתי עושה, יש שבועות שאני לא זוכר"
עברו שנים של מאבקים פנימיים וחיפושים לזהות עצמית. טמפו נפל פעמים רבות, התנסה במספר סמים וכמעט איבד את עצמו בשלב מסוים. אך החוקר הפנימי בתוכו לא נתן לשכוח. כשהוא הבין שזה הזמן לשנות, הוא התחיל להשתקע במסלול המשנה את דרכו. התחיל להתמקד בכתיבת מילים, ביצירת ביטים, ובהופעות חיות. זה היה המרץ המתחדש שלו, הנחישות לשנות ולהתפתח.
תספר לנו קצת על התקופה שלך בכלא? מה עברת, כיצד הגעת לשם ומה הרגשת כשהשתחררת?
"נתחיל מזה, כיצד הגעתי לשם, כן. אני נעצרתי בראשון לציון על "תקיפה גורמת חבלה במטרה לגנוב" זה בעיקרון התיק שלי, אני אספר קצת על המקרה. כמובן כל זה קרה באישפיות טוטאלית ותחת השפעה של מלא סוגים של סמים. ניסיתי לגנוב סטפה של כסף של דולרים מאיזה בחור אריתראי, עובד זר, שפשוט ראיתי אותו ברחוב, ראיתי את הכסף. הוצאתי לו את זה מהכיס ורצתי, ברחתי ממנו, אבל הבן הזה רץ מאוד מהר, ורדף אחריי והבנתי שפשוט אני לא מצליח לברוח ממנו אז התחלתי להרביץ לו. הבאתי לו כמה מכות מאוד חזקות עם לבנה על הראש, אני חייב להגיד שהיום אני מאוד מתחרט על הדברים האלה וכמובן שמאוד מצטער על מה שעשיתי ובשמחה הייתי מתנצל מאותו בן אדם, כן, אם הייתי מצליח למצוא אותו היום, אבל, כן, פשוט נתפסתי על חם ואני פשוט הרבצתי לו והמשכתי לרוץ, חשבתי שהוא לא יתפוס אותי אבל בן אדם הזה כל כך חזק ובאמת עם סטמינה לא יודע מאלוהים, שהוא הצליח אחרי כל זה לרדוף אחריי ועברה שם ניידת וטפסה אותי על חם, טפסה אותי באמצע המרדף, הוא פשט צעק להם, וזה "משטרה" והם הבינו פשוט מה קרה כי ניידות כבר התחילו לחפש אותי באותו היום כי ביצעתי מספר גניבות באותו היום, ממש שעה לפני, פשט הייתי בא וחוטף לאנשים את הפלאפונים מהידיים ובורח. הם טפסו אותי עם מלא פלאפונים בכיסים ועם סטפה של כסף, פשוט הכי מפגר בעולם, שיכול להיות, כן, היום אני מסתכל על זה ואני אומר כמה מטומטם הייתי, ואז שהגעתי לבית סוהר, יום למחרת, אחרי החקירה כבר הייתי באגף, לקח לי איזה חודשיים, בכלל להתאושש על עצמי. אני חושב שזה היו החודשיים של הניקיון הראשון שלי בחיים, מאז שאני לוקח סמים, על בסיס יום יומי בערך, מגיל 18, זאת הייתה תקופה ראשונה שלי ללא סמים. חודשיים ראשונים של תובנה איפה אני נמצא
ולאן הגעתי עם החיים שלי. מה עשיתי! זה כאילו להסתכל על זה ולהבין אני פאקינג הלכתי וגנבתי לאנשים ברחוב כדי לספק לעצמי סם. אני עוד שניה בן 30, כאילו ובמה התעסקתי כל החיים שלי במקום לממש את הפוטנציאל והכישרון שאלוהים נתן לי. התקופה בכלא עברה רגיל. שעמום. משחקים קצת פינג פונג, קצת צחוקים עם החבר'ה, עושים כושר בחצר. הייתי עושה המון ראפ, המון התעסקתי באמת להתחבר לעצמי ולהתעסק בכתיבה שלי. הייתי עושה המון ראפ שם לאנשים שאיתי בתא. אנשים בכללי בבית סוהר הכירו את השירים שלי ותמיד באו אליי עם הקטע הזה של "בוא, תעשה לנו איזה פריסטיל, תעשה איזה ראפ". אנשים התלהבו שם. ואני זוכר אפילו איזה מקרה בחצר, שאני עושה ראפ, עומד באמצע החצר וכל החברה איתי. הם כבר יודעים את המילים של השירים, כאילו, והם צועקים איתי ביחד. והסוהר חשב שזה איזה הפגנה. איזה קטלה הולכת שם, איזה מכות הוא בא באטרף. הוא באטרף, רץ, רצה לקרוא לזה לתגבורת וזה ואני עושה לו "לא, הכל בסדר. אני סך הכל שר, עושה ראפ", וזה, והוא אמר לי "אתה בחיים עוד לא עושה ראפ באגף! פעם אחרונה שאתה עושה את הדבר הזה". זה היה מטורף, אבל באמת עברתי את התקופה הזאת. כן, זה שיעור לחיים זה תקופה שהייתי צריך לעבור. התקופה הזאת בבית סוהר, כשהשתחררתי, וואלה, כן, אני לא אשקר, התחלתי להעריך כל רגע של החופש כן, כשהסתכלתי כמה הזדמנויות יש לי ומה אני יכול לעשות עם עצמי? כן, בכלל לשמוע ביטים זה בשבילי כאילו מתנה מאלוהים. כן, כי הייתי כל הזמן שר אקפלה ואני זוכר בבית סוהר היה, שם איזה ערוץ כזה של אסירים. היו פעם בימי חמישי. כל הזמן מנגנים מוזיקה שחורה. אז אני הייתי שומע פשוט את השיר שמתנגן ומנסה מהר, ככה נו, לשיר, את הטקסטים שכתבתי אז בבית סוהר, על הביט שאני שומע מהשיר. כאילו זה הביט היחיד שאני יכול לעשות איתו ראפ וזה מטורף. אני זוכר אנחנו סתם רואים טלוויזיה, ופתאום יש איזה קטע של ביט כזה מוזיקה ברקע ואני מתחיל לעשות ראפ. ואני, כאילו, אני אומר "פאק שמעתי ביט". אני כאילו אני חייב עכשיו, לנסות על זה לעשות משהו, את הטקסטים. כמובן שהשתחררתי התחלתי להעריך כל רגע, כל רגע וכל נשימה. וואלה, הדבר הזה לא משתווה לשום דבר. אין כמו חופש, זה מה שאני יכול להגיד בוודאות."
האם הנאמר לגבייך בקשר למה שקרה בכלא, הוא נכון?
"לא. ברור שלא. באמת שטויות, כאילו אני חושב שמלכה אמר שם, דיבר שם הרבה שטויות על מנת כאילו, לגרום לטקסטים שלו, לגרום לראונדים שלו להישמע יותר פוגעניים עם יותר משפילים כמובן. וזה לא כל כך הצליח לו.
אבל לא כמובן שלא. כמובן שהרבה דברים מהדברים שם לא נכונים. בכללי, זה נשמע לי מפגר כי אני לא זוכר מה בדיוק הוא אמר? שנאנסתי בכלא פעמיים, שפיצצו אותי מכות?
לא, איזה שטויות. אנשים בכללי לא, זה לא קורה בבית סוהר. כן, כי אני כשהייתי שם, כאילו, שאלתי, התעניינתי מה זה באמת. מה שמדברים, לא זה באמת שטויות, וסיפורי סבתא, לפחות מהאנשים שאכלו מאסרים, וראו דברים אמרו שדברים כאלה לא קורים כאן. אצלנו, כן, ואם משהו כזה זה קורה, זה כאילו, זה לא מוערך וזה סיפור, בחורים טובים לא מתעסקים בדברים האלה. כן. זה בכלל מפגר, כאילו להאמין למשהו כזה.
אני חייב להגיד שהיו מצבים שהייתי צריך להגיב באלימות במקרים מסוימים ולהעמיד אנשים במקום, אבל זה לא היו אנשים באמת רציניים. זה באמת היו אנשים מופרעים טיפה, כן. והיה חסר להם טיפה כבוד, ואני פעלתי בצורה הכי נכונה שיש לי ולא קרה מקרה שאני קיבלתי מכות. זה, אני יכול להגיד בוודאות."
"מיכאל הציע לי, ובאמת ביקש ממני עזרה, כי ככה, לפי מה שהוא אמר לי, המצב של התרבות הבאטלים בארץ נמצא בתחתונים"
מה קרה לשיניים שלך ואיך אתה מרגיש שכל פעם מעירים לך עליהם?
"כן, אם אנחנו כבר מדברים על זה, אז השיניים שלי זה בעיה רפואית מגיל קטן, כאילו אני גדלתי והלסת גדלה, נפלו שיניים חלביות ולא צמחו חדשות. זה בעיה רפואית שקיימת. זה מקרה מאוד נדיר. וזה קרה לי. כשמדברים על זה, כל החיים שלי מדברים על זה. כן, אני לא לא יכול להגיד שוואלה זה פוגע בי, מצד שני, שלא אכפת לי כאילו כן, זה פשוט גורם לי להבין שכן, יש בעיה וזה נראה מכוער ואני מסכים עם זה. וואלה, אני צריך לטפל בדברים האלה, אבל זה סיפור. זה מקרה שבאמת דורש מומחים וכירורגים, וזה לא סתם איזה רופא שיניים שיכול לסדר לי את זה בשניה. כן, אני עדיין מחפש את האנשים הנכונים, ומנסה לפתור את הבעיה הזאת כבר תקופה. תבינו אותי. זה גם דורש המון כסף.הטיפול הוא יקר ואני חוסך. אתם תקבלו את טמפו עם חיוך הוליוודי."
אך האתגר הגדול ביותר שטמפו נתקל בו היה התנגשותו עם המשטרה והמערכת המשפטית. עבריו של המסגר הושפעו על תהליכי ההתמודדות שלו עם פרטי החיים הפרטיים והמקצועיים. במשך שנים הוא התמודד עם סטיגמות חברתיות ומערכות יחסים מורכבות. אך טמפו לא נתן לעצמו להתקלקל. הוא התקשה, התגבר על כל המכשולים, וקמץ את כוחו לשיפור ולהתמקם מחדש בחיים.
מדוע החלטת לחזור לבאטל ראפ?
"מיכאל הציע לי, ובאמת ביקש ממני עזרה, כי ככה, לפי מה שהוא אמר לי, המצב של התרבות הבאטלים בארץ נמצא בתחתונים ולא היה לו כבר למי לפנות אפילו, כן. לא היה לו בן אדם אחר שיכול להציף רף כזה גבוה, כן, בבאטל. ובאמת אני הסכמתי לדבר הזה כי חשבתי עם עצמי ואמרתי, הרגע הכי מתאים באמת להראות איך עושים באטל ראפ נכון, ובמיוחד אחרי הכישלון שהיה לי בבאטל ראפ עם שרק, היה לי את הרצון הזה להראות למה אני מסוגל, ואני חושב שעשיתי את זה יפה מאוד. אני לא אשקר את הקהל, מיכאל הציע לי סכום מכובד מאוד של כסף בשביל להיות שם, אני גם מדבר על זה בראונד הראשון. לפחות הפעם אני אשקיע
את הכסף, לא בסמים אלה במוזיקה שלי."
האם הרגשת שמלכה הוא יריב טוב לבאטל או שרצית להתמודד מול מישהו אחר?
ראיתי את הבאטלים של מלכה עוד לפני הכל, ואף פעם לא התחברתי לסגנון שלו ולא לפאנצ'ים. אבל כמו שהבנתי ממש מחזיקים ממנו בסצנה הזו. הבנתי באיזה תקופה, שמחזיקים ממנו באטל ראפר הכי טוב. וכן, אני חושב שזה היה יריב מאוד מתאים כי ממנו היו מחזיקים ושבאתי לראפר הכי טוב. וממני היו מחזיקים ראפר גרוע ברמות אחרי הבאטל עם שרק. אני חושב שמלכה היה היריב הכי מתאים פשוט לשבור את הסטיגמה, כאילו כן, אחרי באטל עם שרק ואני חושב שזה יריב הכי מתאים. לגרום לאנשים לצאת מהקופסא הזאת ולדעת מה, מה האמת, כאילו. מי באמת המלך של הבאטלים ומי המלכה של הבאטל. אני חושב שזה חשוב מאוד. לא רציתי, לא היה לי בכלל בראש לעשות באטלים עם מישהו. אני לא התעסקתי בזה. אם מיכאל לא היה פונה אליי, אני לא חושב שבכלל הייתי מגיע לזה כי המטרה שלי תמיד הייתה זה להתעסק במוזיקה שלי. לקחתי את הבאטל ראפ כי באמת משכו אותי לשם והציעו לי לעשות את הדבר הזה, ואני הלכתי לשם כדי לאתגר את עצמי. אף פעם לא שאפתי לעשות באטל."
מה נאמר כלפייך בבאטל שהוא שקר ותרצה בראיון הזה להפריך זאת?
"אוקיי, אני כאילו אני מרגיש מפגר לבוא ולהתכחש לדברים, מה אני יכול להגיד. שבתקופת האי שפיות הטוטאלית שלי מכל הסמים והסטלות שהייתי עושה, יש שבועות שאני לא זוכר כאילו, כן. אז ממה שמלכה אמר לי בבאטל אולי אני לא זוכר את הדברים האלה, אבל אני אמרתי, כאילו, אישית זה דברים שהיו מתאימים לטמפו המטומטם הזה כאילו, לעשות, כן. מה שאני יכול להגיד בוודאות שכמובן לא שדדתי שום זקנה
זה אני חושב, בכלל, מפגר להאמין לדבר כזה. אני כן רוצה להתוודות שאחד האנשים שגנבתי להם את הפלאפונים שהייתה שם, איזה עובדת זרה פיליפינית, אבל היא לא הייתה זקנה, ואולי הוא לקח את הסיפור הזה משם וניפח את זה, אין לי מושג ואני חוזר על זה שוב. שאני מאוד מצטער על המעשים שעשיתי ומאוד מתחרט. כמובן. בכללי מצטער על הצורה, איך שבה הייתי מנהל את החיים שלי באותה תקופה, כן. לא זוכר כאילו ,לא זוכר בדיוק מה הוא אמר שם, לא יודע. היה לו איזה משהו ש"גנבת לאנשים, מזוודות במלון " לא יודע. אולי יש דברים שבאמת אני לא זוכר.
לא יודע, אבל זה בהתחלה אמרתי כן, יהיה מפגר, כאילו להתכחש לדברים. מה שאני כן אולי רוצה להגיד זה לגבי דריה, שנאמר שם, שגרמתי לה להשתמש וגררתי אותה לעולם הזה של סמים. אני חושב שזה לא נכון להגיד כי אני הכרתי את דריה, והיא כבר הייתה מנוסה בעולם הסמים. ניסתה סמים, הרבה סוגים וגם יותר ממני פשוט החיבור הזה עצמו של שנינו היה רעיל. זה מה ששנינו רצינו לעשות כל היום, לאכול סטלות. ולשים זין על החיים. וזה מה שעשינו. בעיקרון זה פשוט, החיבור הזה של שנינו החמיר את המצב, וכן. ואחרי שכמובן, אחרי שעברתי את הטיפול בזמן שהייתי בבית הסוהר והייתי בזמן הטיפול, היא המשיכה בדרך שלה והמשיכה להשתמש.
עם הסמים ועם כל החרא הזה, שהשתחררתי, וסיימתי את הטיפול זה בתקופה האחרונה. אני מדבר איתך שבועיים לפני כן, באמת ניסיתי לעזור לה והייתה גרה איתי פה. באמת ניסיתי להוציא אותה משם, אבל לא כל כך הצלחתי. היא חזרה לאיפה שהיא חזרה, המשיכה לנהל את החיים שלה, ושהיא רוצה, כנראה, אני לא יודע, אבל אני שומר על קשר על בסיס יומ-יומי, מדבר עם אמא שלה ומנסה להרגיע אותה, מנסה כל הזמן ליצור קשר בין שניהם כי דריה כל הזמן נעלמת, אני היום מאחל לה באמת רק טוב, מתפלל באמת לאלוהים שיראה לה את הדרך הנכונה ובעזרת השם יוציא אותה משם, אמן."
"הייתי רוצה להגיד לו שאני מצטער. על כל הכאב שאני גרמתי לו."
מה השתנה מאז הניצחון שלך? אתה מרגיש אחרת?
"לא, לא יודע מה, אם להגיד שהשתנה משהו, הכל כרגיל, עושה את שלי. מתעסק בהפקה. כותב ראפ. עושה את מה שאני צריך לעשות, בעיקרון ממשיך בשיגרה. אולי היה איזה שינוי אחד ברשת, שחלק מהחברה שהיו מזלזלים, היום חושבים אחרת כי קיבלתי מספר הודעות מאנשים שאמרו "וואלה ראיתי את הקטע עם הקורונה וירוס, תמיד זלזלתי בך, ממה שראיתי, אבל אחרי ששמעתי את השירים שלך וראיתי את הבאטל, וואלה אני מסתכל עליך אחרת" ואמרו לי שאפו גדול, מלא חבר'ה דיברו ככה אז. אולי היחס של הילדים ברשת כלפיי השתנה."
טמפו, הצעיר המשקיע, לקח את כל חוויותיו והפך אותן לניקוד לשירים ולרימות. הוא מיקם את עצמו בעולם הראפ כאמן עצמאי ויצרן מוכשר. רק בזמן קצר, זכה הוא בתשומת לב מהתעשייה, והופך את הזדמנויות ההופעה שלו למוצלחות. תוך כדי זיקוד בין העולמות השונים של החיים החברתיים והתרבותיים, הוא ניצח גם באתגר הגדול ביותר - את עצמו.
בבאטל אתה מספר על החבר שנפטר, מי זה ומה היית אומר לו, לו היה כאן עכשיו?
"ואסיה ברו, מפיק סאונד. חבר. ובן אדם זהב. שעד היום, אני עוד לא הכרתי אנשים כאלה כמוהו. בן אדם שפתח את הנשמה בשבילי. ועזר לי בהכל. אם זה נוגע למוזיקה שלי, אם זה נוגע לחיים שלי וסילי תמיד היה שם לצידי. ובאמת אני יכול להגיד שזה בן אדם גאון.
הייתי רוצה להגיד לו שאני מצטער. על כל הכאב שאני גרמתי לו. על כמה שלא הייתי מעריך את כל מה שעשה בשבילי ופשוט הייתי רוצה לבקש ממנו סליחה ולהגיד שאני אוהב אותו, להגיד לו תודה על כל מה שהוא עשה בשבילי. ולהגיד לו תודה, על כל התקופה הזאת, שהיה פשוט סופג ומתעלם מהשטויות שהייתי עושה, בגלל שפשוט היה רואה בי פוטנציאל והיה רואה בי, מישהו אחר, ולא היה רואה את מה שהייתי משדר החוצה. אני באמת מאוד אוהב אותך ואסיה. אתה לנצח בלב שלי.
ולא יודע מה עוד להגיד. יבוא יום, אכתוב עליו שיר ואקדיש לזכרו דבר או שתיים."
בוא נתמקד קצת במוזיקה החדשה, מה אתה מבשל לנו?
"המון שירים חדשים. המון בארז, המון המון ליריקה לפרצפת, גם ברוסית וגם בעברית. הרבה שת"פים מעניינים. הרבה הפקות לאמנים צעירים שהתחלתי לעבוד איתם עכשיו. לא מבטיח שום אלבום כרגע.
כמובן בעתיד כמובן שכן, אבל כרגע סינגל אחרי סינגל אחרי סינגל צפו פגיעה."
למה החלטת לעשות שירים גם בעברית וגם ברוסית?
"רוסית שפת אם שלי. וכמובן שאני אעשה ראפ ברוסית, כי זה שפת אם שלי, אני גדלתי על מוזיקה ברוסית. גדלתי פה, גדלתי בארץ, אני פה מגיל 13. עברית זו השפה השנייה שלי, ובתור ילד אני שמעתי הרבה ראפרים ישראלים. נאצ'י נאצ', רביד פלוטניק, שמעתי אותו עוד מהזמנים שהיו קורא לעצמו נג', וולקן וזיקאי.
ואני, בתור ילד עולה חדש, שמעתי ראפ בעברית ואמרתי דאם, זה נשמע טוב ואני גם רוצה לעשות ראפ בעברית. אני זוכר עוד אפילו בשנה הראשונה שעליתי לארץ ורק למדתי כמה משפטים בעברית. אני כבר ניסיתי לחבר, כאילו, איזה ראפ בשפה הזאת. זה היה משהו מפגר ולא קשור, כן, אבל כבר ניסיתי לחבר כי תמיד עניין אותי ואני חושב קול ראפר, אם הוא לומד שפה חדשה, כן, הוא מכיר תרבות חדשה בחיים, מעניין אותו תמיד להסתכל ולהתעניין ולהתנסות בדבר הזה"
מי המפיקים איתם אתה עובד כיום?
"היום אני מפיק לעצמי. עובד עם מפיק צעיר מאוד, כישרוני בשם טמפו טרו. לא יצא לי לעבוד עדיין עם מפיק אחר."
הוא התקשה, התפתח והתחדש. אף אחד לא יכול לקחת ממנו את הניסיון והידע שצבר. טמפו הפך לדמות מופת עבור רבים, אנשים המתמודדים עם אתגרים דומים בחייהם. הצליח להביא את ההשראה והקוראגנות שלו לעולם הרחב, והפך לסמל לאמנות של שינוי ותחילה מחודשת.
מה החלום הגדול?
"החלום הגדול? החלום הגדול שלי זה גם המטרה שלי בעיקרון כן, שאני הולך אליה על בסיס יומיומי. אם זה בצעדים גדולים או אם זה בצעדים קטנים, כן. להוציא כמה אלבומים. שיחשבו לקלאסיקת הז'אנר. להפיק לכמה אומנים, להוביל אותם לפריצה שלהם ולהצלחה שלהם עם ההפקה שלי ולעשות מספר שירים, שייכנסו, לזיכרונם של המאזינים לנצח, ויהיו חלק בלתי נפרד למאזיני הראפ אם זה ברוסית ואם זה בעברית שלנו. להיות חלק בלתי נפרד מהפלייליסטים של המאזינים של הראפ."
"לשים את הרגל על הגז ולהתקדם קדימה, וזה הניצחון הגדול שלי עם עצמי"
מה אתה ממליץ לראפרים צעירים שגם רוצים להשתתף בבאטלים?
"מצד אחד אני אגיד אל תלכו לזה. כי אני לא סובל, באטל ראפ, כן, אני לא יכול לסבול את כמות האנרגיה השלילית שיוצאת משם, מצד שני זה מקום טוב להשתפר, זה מקום טוב לעבוד על הטכניקה שלך, להיות חד בשורות ובאמת לשמור על הפה שלך, להבין איך להגיד את הדברים שלך נכון, כן, וואלה[ זה שיט, קשוח, איפה שאתה צריך לעמוד מאחורי המילים שלך, לעמוד מאחורי מה שאתה אומר, כן, אתה צריך ביצים, כדי לעמוד בדבר הזה ולספוג את כל החרא ולדעת לענות בצורה הכי נכונה שיש, כן, ולהיות מעניין להיות מצחיק להיות חד בכתיבה, לדעת להגיש את זה נכון, להחזיק את הפלואו, לעבוד על מיתרי הקול, לדעת לשמור על ווליום גבוה, שזה הרבה יותר קשה מלעשות הופעה. כי שמה אתה מחזיק מיקרופון ושומעים אותך ברמקולים. פה קהל רחב עם הרבה אנשים, שומע אותך ככה בלייב, בלי שום מיקרופון ובלי שום דבר. אז אני חושב שזה דבר מאוד מאתגר. מי שרוצה להשתפר, אבל מצד שני אני לא סובל באטל ראפ."
מה הניצחון הגדול מבחינך?
"כמובן שהניצחון הכי גדול שלי זה על מחלת ההתמכרות. מה זה ניצחון? לא יכול להגיד שניצחתי את המחלה, כי אני עדיין בן אדם מכור,כן, ואני מתמודד עם הדבר הזה כל רגע, אבל אני חושב שזה ניצחון מאוד גדול. לקחת את עצמך בידיים למרות כל מה שמדברים עליך ברשת. למרות כל החרא שמדברים מאחורי הגב, למרות המשבצת שהכניסו אותך לתוכה ולהמשיך בדרך ולעשות את שלך ולהראות לעולם מי אתה באמת ולא לפחד להסתכל לאמת בעיניים כמה שהאמת הזאת לא תהיה מרה, אוקיי. להשאיר את כל זה מאחורה,
ולהגיד, אוקיי, כן, הדבר הזה קיים, והשאלה מה אני עושה עכשיו, לשים את הרגל על הגז ולהתקדם קדימה, וזה הניצחון הגדול שלי עם עצמי, כן, כל אחד עם הניצחון שלו."
אך הסיפור של טמפו עדיין לא נגמר. הוא ממשיך להתמודד עם אתגרים חדשים, לחפש חידושים ולהשרות את קהל האוהדים שלו בכל צעד שהוא עושה. מאבקו האישי והאמנותי של טמפו מסמל את הכוח של הרצון האנושי ואת היכולת להתמודד ולהתפתח, גם בפני כל הקשיים והמכשולים שהחיים יכולים להעמיס עלינו.
Comments